להב אלי נ' דרוקר משה ד"ר ואח'

החלטה

בפניי שלוש בקשות שהגישו בעלי הדין. נדון בבקשות כסדרן.

בש"א 3933/08

בתיק בש"א 3933/08 עותרים הנתבעים למחיקת כתב התביעה שהגיש התובע עקב הפרת צו לענות על שאלון, ולחלופין, הם מבקשים לחייב את התובע להשלים את תשובותיו.

לאחר הגשת הבקשה, הגיש התובע תצהיר תשובות משלים, מה שייתר את הצורך במתן החלטה לגבי חלק מן השאלות. יחד עם זאת, נותרו עדיין מספר שאלות שנויות במחלוקת.

בשאלה 5 נשאל התובע בדבר סכום המיסים הכולל ששילם בין השנים 1991-1996 והשיב תשובה חלקית. על התובע לפרט מה היה התשלום ששילם בכל שנה. מאידך, התובע הבהיר כי אינו יכול לבצע את המיון המבוקש של ההקשר בו שולם החוב (תשלום שוטף, הסכם פשרה וכו'). אין מקום לכפות עליו תשובה שאיננו יכול לתת.

בשאלה 6 התבקש התובע למסור פרטים בנוגע לירושה שקיבל מאימו. הפרטים שמסר היו חלקיים בלבד. על התובע להשלים את התשובה כמבוקש.

בשאלה 7 התבקש התובע למסור פרטים לגבי כספים שהועברו לחשבונה של בתו. המידע שמסר היה חלקי בלבד, בנימוק שאין לו ידיעה מעבר לכך. על התובע למסור תשובה מלאה, ואם הדבר איננו אפשרי, עליו לציין אילו מאמצים עשה כדי למסור את התשובה המלאה ומדוע הדבר איננו אפשרי.

בשאלה 9 התבקש התובע למסור פרטים על היתרה בחשבונות בנק שנוהלו על שמו. התובע פטר עצמו בתשובה חלקית בלבד בנימוק שאיננו יודע יותר ממנה. תשובה זו אינה מניחה את הדעת שכן התובע יכול לברר את התשובה באמצעות קבלת מסמכים מהבנקים. יש להשלים התשובה.

התובע השיב תשובה מספקת לגבי שאלה 14 בענין הכנסותיו מהשכרת דירות.

יש להשלים התשובות החסרות תוך 45 יום.

בש"א 13781/08

בתיק בש"א 13781/08 מבקשים הנתבעים לחייב את התובע לגלות מסמכים ספציפיים. הנתבעים טוענים כי אין לקבל את תצהירו של התובע, בו הצהיר באופן כוללני כי המסמכים הספציפיים נגנבו מרכבו בארבעה ארועי פריצה שונים.

התובע טוען כי אין כל מניעה להצהיר על אובדן המסמכים כולם בארועי הפריצה, בלא לציין לגבי כל מסמך בנפרד את דבר גניבתו.

אני סבור כי אכן אין טעם או הצדקה לדרוש מן התובע לציין בנפרד לגבי כל מסמך שנגנב את דבר גניבתו, וניתן להסתפק בהצהרה לגבי קבוצה של מסמכים, אך יחד עם זאת, שומה עליו לציין מהם המסמכים שנגנבו בכל אחד מארבעת ארועי הפריצה, ואין הוא יכול לפטור עצמו על ידי אמירה כוללנית כי המסמכים נגנבו בארבעה ארועי פריצה שונים.

יש להגיש התצהיר המשלים תוך 45 יום.

בש"א 9659/09

בתיק בש"א 9659/09 מבקש צד ג' להורות לנתבעים להשיב לשאלון ולמסור לו תצהיר גילוי מסמכים.

הנתבעים מתנגדים לבקשה הואיל והיא הוגשה באיחור ניכר, שנתיים לאחר שהוגשה ההודעה לצד שלישי. כמו כן, לגופו של ענין הם טוענים כי השאלות בשאלון אינן רלבנטיות, וצד ג' קיבל כבר תצהיר גילוי מסמכים עת היה מיוצג על ידי בא כוחו הקודם (בא כוחו של התובע).

דין הבקשה להדחות, בשל האיחור הרב בו הוגשה. כתב ההגנה של צד ג' הוגש עוד בחודש מאי 2007. הבקשה הנוכחית הוגשה רק ביום 11.5.2009, לאמור, שנתיים לאחר מכן. לא מצאתי ממש בטענות הצד השלישי לפיהן התקנות אינן קובעות מסגרת זמנים לדרישת גילוי מסמכים ומשלוח שאלון. תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי [נוסח חדש], התשמ"ד- 1984, קובעת כי בעל דין לא יהיה רשאי לבקש מבית המשפט לתת צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים אלא אם כן פנה לבעל דינו תוך 30 ימים מיום המצאת כתב הטענות האחרון, והבקשה לא נענתה תוך 30 יום לאחר מכן. אין ספק שהצד השלישי לא עמד בלוח זמנים זה. אכן, הנתבעים לא תמכו את התנגדותם לבקשה בתצהיר, אלא שהצד השלישי הוא שהיה צריך להראות כי הוא זכאי לסעד המבוקש על ידו וכי עמד במועדים הקבועים לשם כך בתקנות. אמנם, התיק עודנו מצוי בשלב קדם המשפט, אך אין בכך כדי להצדיק את התעלמותו של הצד השלישי מלוחות הזמנים הקבועים בתקנות לענין הליכים מקדמיים.